<h1>סמ"ג עשין סימן רמ"ח</h1>
<h2>דף סז.</h2>
מקצת דיני חציצה בארנו בהלכות נדה בספר מצות לא תעשה (קי"א). ונבאר עוד כאן מקצתן דתניא בתוספתא (מקואות פ"ו ה"ד) השירים והנזמים והטבעות והקטלאות אווצין חוצצין רפין אינן חוצצין, פירוש אווצין דחוקין, וכן בה"ג (דף פ"ה א') כתב שטבעת חוצצת. ובמסכת מקוואות פרק ט' (מ"א) שנינו אלו חוצצין באדם חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות אבל חוטי שער אין חוצצין שהמים באין בהן, אע"פ שאינן רפין (ע"פ רמב"ם מקואות פ"ב ה"ה) קלקי הלב והזקן חוצצין, פירוש (ע"פ רמב"ם שם ה"ז) שער שעליהן שנתקשר ונעשה קלקי, ובית הסתרים באשה פירוש (ע"פ רמב"ם שם ה"ג) עד שתדיחנו תחילה מפני הזיעה, וליפלוף שחוץ לעין, ובהלכות נדה (דף ל"ט א' בד"ו) בארנו מפני שסתמו יבש ורבינו יעקב מפרש שאין חילוק בחוץ לעין בין לח בין יבש (נדה ס"ז א' תד"ה ליפלוף), וגלד שעל גבי המכה מבחוץ פירוש (ר"ש) ריר היוצא מן המכה ונתייבש, ורטייה שעל בשרו וגלדי צואה שעל בשרו וטיט ובצק שתחת הצפורנים, וטיט היון וטיט היוצרים וטיט הדרכים (מ"ב) שנמצא אף בימות החמה כל אלו חוצצין ושאר כל הטיט כשהוא לח אינו חוצץ שהרי נמחה במים וכשהוא יבש חוצץ (ע"פ רמב"ם שם ה"א). ואלו שאין חוצצין באדם קלקי הראש ובית השחי ובית הסתרים באיש ולפלוף שבעין וגלד שבמכה ולכלוכי צואה שעל בשרו וצואה שתחת הצפרנים וצפורן המדולדלת כל אלו אין חוצצין (ע"פ רמב"ם שם הי"ד).
<h2>דף סז:</h2>
גרסינן בעירובין פ"ק (ד' ב') ובנדה פרק בתרא (ס"ז ב') א"ר יצחק דבר תורה, כלומר מהלכה למשה מסיני שהרי שיעורין חציצין ומחיצות הלכה למשה מסיני (רש"י) רובו ומקפיד עליו חוצץ מיעוטו אינו חוצץ אף ע"פ שמקפיד, וגזרו חכמים על רובו שאינו מקפיד גזירה משום רובו המקפיד וכן גזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד. פירש רבינו שלמה (שם) דרובו רוב שערו קאמר, שבנדה מביאה על עניין שער שאומר שם (ס"ז א') נימא אחת קשורה חוצצת מפני שמהודקת יפה שתים אינן חוצצות ואמר ר' יוחנן אין לנו שתהא חוצצות אלא אחת ואמר רבי יצחק שאם רוב שערו קשור אחת אחת ומקפיד עליו חוצץ. ורבינו חננאל פירש דהוא הדין בגוף אם רוב גופו מכוסה מדבר החוצץ בו וכן מוכיח בפרק הערל (יבמות ע"ח א') גבי נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה שמקשה שם והאמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ ומתרץ שאני עובר דהיינו רביתיה, ועוד כי במסכת מקוואות (פ"ט מ"ה—ו') נותן שיעור בחציצת בגדים (עירובין שם תד"ה דבר בשם ר"ת) ואין לחלק בין גוף הבגד לגוף האדם אלא ודאי מדבר גם בגופו או בגוף הכלי אם היה על רובם דבר המקפיד עליו חוצץ ולאחר גזירה אף כשאינו מקפיד. ורבינו משה כתב (מקואות פ"ב הט"ו) שהורו הגאונים שאם רוב שערו קשור אחת אחת אע"פ שאינו מקפיד עליו חוצץ, אבל נראה לו ששערו של אדם כגופו הוא חשוב לעניין טבילה ואינו כגוף בפני עצמו כדי שנאמר רוב השער אלא אע"פ שכל שער ראשו קשור נימא [נימא] אם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אלא אם כן נצטרף לחוצץ אחר על גופו ונמצא הכל רוב גופו, עד כאן דבריו.
